העדפות בנוגע לעבודה ופנאי בגיל +60

רקע

מהו שיעור ההשתתפות של בני 60+ בכוח העבודה? האם השתתפותם בכוח העבודה היא תוצאה של קשיים כלכליים וחוסר ברירה או שהיא תולדה של מוטיבציה לעבוד? מהן ההעדפות של אוכלוסייה זאת בכל הקשור לעבודה ולפנאי? כל אלו שאלות שעומדות בלב תכנון מערכת הרווחה והקצבאות המיועדת לבני 60+, שכן כדי למרב את רווחת האוכלוסייה המערכת צריכה להביא בחשבון את העדפות האזרחים. הבנת העדפות אלו תאפשר לקובעי מדיניות להבין ולחזות את ההשפעות של שינויי מדיניות על רווחת הפרט בגיל זקנה. מחקר זה עוסק בהעדפותיהם של בני 60+ בישראל בנוגע לעבודה לאחר גיל הפרישה, תוך התייחסות לרווחת הפרט.

מטרות המחקר

מטרות המחקר הן: (1) לבדוק את שיעור ההשתתפות של בני 60+ בכוח העבודה; (2) לבדוק עד כמה רצונם לעבוד בגיל פרישה אכן מתממש, כלומר לבדוק עד כמה גמלאים שאינם עובדים היו מעוניינים לעבוד, ומנגד עד כמה גמלאים שעובדים היו מעוניינים להפסיק לעבוד; (3) לבדוק מהם הגורמים העיקריים המשפיעים על הסתברות הגמלאי לעבוד, בין היתר תוך התייחסות למשבר הקורונה.

שיטת המחקר

המחקר עונה על שאלות אלו בעיקר באמצעות סקר היברידי (טלפוני ואינטרנטי) שבוצע על ידי מכון רותם בחודש ספטמבר 2020 בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בגיל 85-60 בישראל: 396 משיבים, 182 גברים ו-214 נשים. כדי להגדיל את המדגם בוצע סקר נוסף  על ידי מכון רותם בדצמבר 2020 ובו השתתפו 400 משיבים. הממצאים מוצגים עבור המדגם המורחב (796 משיבים), לפי משקלות של האוכלוסייה הכללית בישראל. עקב בעיית ייצוגיות בוצעו רוב הניתוחים רק בקרב משיבים מגיל 65 בישראל (כלומר משיבים בני 65-60 לא נכללו בניתוח).

המחקר מציג גם סקירה של הספרות המקצועית שבודקת מה משפיע על העדפות הפרט בנוגע לעבודה לאחר גיל הפרישה וכיצד משפיעה עבודה לאחר גיל הפרישה על הפרט ועל המשק.

ממצאי סקירת הספרות

• ברוב המדינות שנסקרו רווחת תופעה של פרישה לא רצונית (הפרט היה מעדיף להמשיך לעבוד), והיא נפוצה יותר מעבודה מתוך הכרח (הפרט היה מעדיף לפרוש). אחוז האנשים שחווים פרישה לא רצונית עמד בשנת 2011 על כ-32% בממוצע במדינות אירופה. בד בבד, אחוז בני 65+ שעובדים בגלל צורך כלכלי אך היו מעוניינים לפרוש עומד על כ-16% בממוצע.
• בישראל בשנת 2020 נמצא כי יש השפעה שלילית סיבתית מתונה של המשך תעסוקה לאחר גיל הפרישה על מצב הבריאות בגילי 69-65, ללא השפעה על תוחלת החיים. עוד נמצא כי יש השפעה סיבתית חזקה של המשך תעסוקה בגילי 85-78 על תוחלת החיים, כך שכל שנה נוספת של תעסוקה מפחיתה את תוחלת החיים ב-9 עד 12 חודשים.

ממצאי הסקרים

להלן יוצגו ממצאי המדגם המורחב, הממצאים מתייחסים לבני 65+, אלא אם צוין אחרת.

• נמצא כי המשתנים העיקריים המתואמים עם ירידה בהסתברות של הפרט לעבוד בגיל 60+ הם: גיל, חסכונות, בעלות על דירה והיות הפרט נשוי. לעומת זאת, המשתנים המתואמים עם גידול בהסתברות של הפרט לעבוד בגיל זה הם: מצב בריאות טוב ומצב התעסוקה של בן הזוג (כאשר בן הזוג עובד ההסתברות של הפרט לעבוד עולה).
• שיעור ההשתתפות בכוח העבודה (עובדים או מחפשים עבודה) בקרב משיבים לאחר גיל הפרישה הוא 34%. נוסף על כך נמצא כי 20% מכלל המשיבים אחרי גיל פרישה אינם עובדים אך היו מעוניינים לעבוד במשרה מלאה או חלקית, מהם 9% מעוניינים רק במשרה חלקית.
• כ-10% מכלל המשיבים לאחר גיל הפרישה שעדיין עובדים, אינם מעוניינים לעבוד, אך עובדים עקב סיבות שונות (למשל כלכליות).
• נמצא כי המשתנים המתואמים עם גידול בהסתברות של נשים וגברים בני 60+ לעבוד הם זהים: מצבו הבריאותי של הפרט ומצבו התעסוקתי של בן הזוג. כמו כן ההשפעה של רמת ההכנסה דומה בקרב נשים וגברים ומתואמת עם הירידה של ההסתברות לעבוד.
• עם זאת, נמצא כי יש הבדל בין גברים לנשים בחלק מן המשתנים המתואמים עם ירידה בהסתברות לעבוד. בקרב גברים נמצא כי נישואין מורידים את ההסתברות לעבוד לעומת נשים שאינן מושפעות מגורם זה, ובעלות על דירה בקרב נשים נמצאה כגורם המתואם עם ירידה בהסתברות לעבוד.
• 40% מן המשיבים לאחר גיל פרישה אינם עובדים ואינם מעוניינים לעבוד ואילו 31% מן המשיבים עובדים ורוצים להמשיך לעבוד. עוד עולה כי 11% מן המשיבים אינם עובדים והיו מעוניינים לעבוד במשרה חלקית ועוד 8% אינם עובדים אך היו רוצים לעבוד.
• כאשר העדפות הפרט בנוגע לעבודה מתממשות, קרי כשהפרט שעובד אכן רוצה לעבוד ולהפך, שביעות רצונו הן מבחינה כללית הן מבחינה כלכלית גבוהה ביותר.
• מגפת הקורונה הפחיתה את הרצון לעבוד בקרב 20% מכלל בני 65+ העובדים. 79% מן המשיבים לא שינו את רצונם לצאת לעבוד למרות הסכנות האפשריות, ו-6% דיווחו שהמגפה הגדילה את רצונם לעבוד. יחד עם זאת, 31% מן המשיבים ענו שהם הפחיתו את שעות העבודה שלהם בעקבות המגפה.
• נמצא כי אין כמעט הבדל בזמן המוקדש להתנדבות בין משיבים שעובדים לעומת משיבים שאינם עובדים, וכן נמצא כי משיבים שעובדים מקדישים זמן רב יותר לסיוע למשפחתם.

המלצות למדיניות

בהתבסס על ממצאי הסקרים וכן בהתבסס על הממצאים התאורטיים והאמפיריים של הספרות המקצועית, מוצעות ארבע המלצות למדיניות שעשויות לשפר את מצבם של בני 60+ בישראל:

1. בהינתן השונות באוכלוסייה מבחינת עבודה בגיל 60+ ומבחינת ההעדפות בנוגע לעבודה בגיל זה מומלץ לשקול בחיוב את האפשרות להגמיש את גיל קבלת קצבת הזקנה, כלומר לאפשר לאנשים הרוצים בכך לקבל קצבה מופחתת בגיל מוקדם יותר או קצבה מוגדלת בגיל מאוחר יותר מגיל הזכאות לקבלת קצבה.
2. בדיונים על העלאה אפשרית של גיל הפרישה לנשים, מומלץ להביא בחשבון את הממצא מן הסקר כי כ-48% מן המשיבות לאחר גיל פרישה עובדות ומעוניינות להמשיך לעבוד או אינן עובדות אך כן היו רוצות לעבוד, וכן את הממצא לפיו לפרישה אין השפעה שלילית על הבריאות בגילי 60 המוקדמים, ולכן לשקול בחיוב את העלאת גיל הפרישה עבור נשים, שגיל הפרישה שלהן נמוך מגיל הפרישה של גברים.
3. מומלץ להתחשב במצבים של תעסוקה חלקית כחלק מעיצוב מדיניות קצבאות ומיסים בגיל 60+, בהתאם לרצון המשק והמעסיקים.
4. מומלץ לעודד מעסיקים להציע משרות בשעות גמישות לאוכלוסייה זו.