משפחה מיטיבה וקבועה: מחקר הערכה

רקע

תפיסת העבודה של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: משרד הרווחה) בנוגע לילדים בסיכון שהוריהם מתקשים בגידולם דוגלת בזכותו של כל ילד למשפחה מיטיבה וקבועה. אנשי המקצוע וקובעי המדיניות מסכימים כי המצב הטוב ביותר עבור ילד הוא לגדול בבית הוריו ולהיות מטופל על ידם, וזאת בתנאי שהם אינם פוגעים בו ומסכנים את שלומו, ושיש ביכולתם לספק לו סביבה מיטיבה ובטוחה. לכן, לפני הוצאת ילד מן הבית יש לוודא שהושקעו מרב המאמצים והמשאבים לשיקום ההורים בפרק זמן מוגדר.

התוכנית “משפחה מיטיבה וקבועה” היא דגם מוביל של דרכי עבודה במחלקות לשירותים חברתיים שבחן מינהל שירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה, והיא מיועדת למשפחות עם ילדים מגיל לידה ועד גיל 6. מטרתה להבטיח את טובת הילד באמצעות שיקום משפחתו ומתן הזדמנות להוריו לגדלו באמצעות ליווי וטיפול אינטנסיבי וקצוב בזמן. רק במקרים שבהם ההורים לא השתקמו או הוכיחו יכולת לשיקום, פועלת התוכנית לקביעת משפחה מיטיבה וקבועה לילד באמצעות אימוץ. התוכנית פועלת על פי הפרדיגמה של עבודת סוציאלית מודעת עוני. מועסקת בה עובדת סוציאלית ייעודית שיש לה זמינות ופניות רבה והיא מספקת לכל משפחה סל מענים גמיש במטרה לסייע בשיקומה באמצעות מענים מותאמים לצרכיה הייחודיים. לכל משפחה נבנית תוכנית טיפול שבה יעדים לשיקום ונערך מעקב אחר התקדמותה לעבר היעדים. התוכנית החלה לפעול בסוף שנת 2016 כתוכנית חלוץ (פיילוט) במחלקות לשירותים חברתיים בחמש רשויות – חדרה, באר שבע, נתניה, בת ים ואשקלון והשתתפו בה 50 משפחות.

מינהל שירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה וג’וינט ישראל-אשלים פנו למכון ברוקדייל בבקשה לערוך מחקר הערכה שיעריך את התוכנית. המחקר בוצע החל מסוף שנת 2016 ועד שנת 2020, והוא עקב אחר 46 משפחות שהשתתפו בתוכנית.

מטרת המחקר

המחקר נועד לבחון את תהליך היישום של התוכנית “משפחה מיטיבה וקבועה”, את דרכי הפעלתה ואת תוצאותיה, ובכך לתרום להמשך פיתוח המדיניות ודרכי העבודה של משרד הרווחה בנוגע לטיפול בילדים בגיל הרך שהוריהם מתקשים בגידולם.

שיטת המחקר

במחקר נעשה שימוש בשיטות מחקר איכותניות וכמותיות, והוא כלל: שישה ראיונות עומק עם אנשי מטה במשרד הרווחה המעורבים בניהול התוכנית; קבוצת מיקוד עם עובדות סוציאליות של המשפחות מטעם התוכנית; שמונה חקרי מקרה של ילדים ומשפחות שטופלו בתוכנית; וניתוח מידע מטופסי הוועדות לתכנון טיפול והערכה בנוגע ל-46 משפחות ו-108 ילדים שהשתתפו בתוכנית, ואותם המחקר בחן, עם הצטרפותם לתוכנית, לאחר שנה בתוכנית ובסיומה לאחר שנתיים. יצוין כי במדידה הראשונה את המידע מילאו ידנית העובדים הסוציאליים של המשפחות במחלקה על בסיס טופסי המתוו”ה (מערכת לניהול ועדות לתכנון, טיפול והערכה), ובמדידות השנייה והשלישית המידע התקבל מן העובדות הסוציאליות מטעם התוכנית באמצעות שאלון שמוחשב בתוכנת נמלה, על בסיס המדדים שבמתוו”ה.

 עיקרי הממצאים

מבחינת תוצאות התוכנית עלה כי התוכנית שיפרה את מצב המשפחות והילדים ברוב המדדים שהתייחסו לסביבה המשפחתית והביתית, לתפקוד ההורה כמבוגר, לתפקוד ההורי ולתפקוד הרגשי, החברתי והלימודי של הילד. ממצא מרכזי הוא כי בתום ההשתתפות בתוכנית הוחלט על שילובם של 68% מן הילדים במשפחה מיטיבה וקבועה: 49% בבית הוריהם ו-19% באימוץ. לעומת זאת, על 32% מן הילדים הוחלט כי ישהו בסידור חוץ-ביתי המוגדר זמני, ללא החלטה על בית קבוע: פנימייה טיפולית / פנימייה פוסט-אשפוזית, אומנה רגילה שאינה “אומנה רצף אימוץ” או אומנת קרובים. מדובר בהישג של התוכנית. לשם ההשוואה, מחקר שנערך בשנת 2014 ובחן את מאפייני הילדים בגיל הרך בשירותי האומנה ואת דרכי ההתערבות עימם העלה כי רק בנוגע ל-32% מן הילדים הייתה תוכנית לשילובם במשפחה מיטיבה וקבועה (ראו סבו-לאל ואח’, 2014).

מבחינת יישום התוכנית עלה כי יש שביעות רצון רבה מכך שבתוכנית מועסקת עובדת סוציאלית ייעודית שהיא זמינה ונגישה למשפחות, ומכך שניתן סל מענים גמיש במטרה לסייע בשיקום המשפחות ולשפר את תחומי התפקוד השונים באופן המותאם לצורכיהן הייחודיים. עם זאת עלה שיש אתגרים ביישום התוכנית שרצוי לפעול להתמודדות איתם, ואלה הם: תחלופה גבוהה של עובדות סוציאליות מטעם התוכנית; העובדה שמרבית הילדים ששולבו בסידורים חוץ-ביתיים עם הצטרפות המשפחות לתוכנית לא היו משולבים בסידור “אומנה רצף אימוץ”; העובדה שמשפחות האומנה לא קיבלו תמיכה מותאמת לתפקידן בתוכנית; העובדה שבחלק מן המחלקות לשירותים חברתיים שבהן פעלה התוכנית, העובדת הסוציאלית מטעם התוכנית עבדה לבדה (ללא עבודת צוות); והעובדה שדרכי העבודה של השירות למען הילד, שירותי האומנה והייעוץ המשפטי במשרד הרווחה לא תאמו דיין לדרישות התוכנית.

מסקנות והמלצות

התוכנית השפיעה על שילוב שיעור גבוה יותר של ילדים שהוריהם מתקשים בגידולם במשפחה מיטיבה וקבועה בזמן קצוב לעומת דרכי העבודה השגרתיות והשכיחות במחלקות לשירותים חברתיים. ההחלטה על (המשך) שילוב ילדים בסידור חוץ-ביתי המוגדר זמני (פנימייה או אומנה) נבעה בעיקר מכך שיש ילדים שלא ניתן היה לשלבם במשפחה מיטיבה וקבועה מאחר שנקבע שהסידור המתאים להם ביותר הוא פנימייה טיפולית או פנימייה פוסט אשפוזית או מאחר שלא ניתן היה לבחור באחת משתי החלופות הקיימות בישראל לבית קבוע: בית המשפחה או אימוץ. על כן מומלץ לפעול לפיתוח ולהסדרה חוקית של מודלים נוספים למשפחה מיטיבה וקבועה לילדים, כמו אפוטרופסות או כפאלה (בקרב משפחות מוסלמיות). נוסף על כך, עלו אתגרים ביישום התוכנית, ולכן, בין השאר, מומלץ  לפעול להטמעה טובה יותר של התוכנית במחלקות לשירותים חברתיים.