במשך שנים ארוכות ניכרו פערים במדדים שונים של נגישות וזמינות שירותי הבריאות בין דרום הארץ לבין הממוצע הארצי. החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי הייתה עשויה לצמצם פערים אלה עקב הרחבת מעגל המבוטחים, הגדלת ההכנסות של קופות-חולים כללית ושינוי התמריצים לקופות על-ידי אימוץ נוסחת הקפיטציה. עם זאת חובה שבשל היות הדרום אזור פריפריאלי, ואם לא יינתנו תמריצים נוספים, נותביו ימשיכו לקבל רמת שירות נמוכה מזו שמקבלים תושבי מרכז הארץ.
המטרה העיקרית של המחקר היא לבדוק האם בעקבות החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי קטנו הפערים בין דרום הארץ לאזורים אחרים בישראל בנוגע לזמינות ולנגישות של שירותי בריאות.
שיטת המחקר שננקטה בעבודה זו היא ניתוח משני של נתונים שנלקחו ממחקרים ומקובצי נתונים ארציים, ובהם סקרי בריאות וסקרי כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתוני משרד הבריאות על מוסדות אשפוז, נתונים של המוסד לביטוח לאומי על חברות בקופות-החולים, ומספר מחקרים ארציים של גיווט-מכון ברוקדייל. בנוסף, נערכו ראיונות עם אנשי מפתח בקופות-החולים.
הצעה לציטוט בעברית:
ניראל, נ', פלפל, ד', רוזן, ב', זמורה, ע', גרינשטיין, מ', וזלצברג, ס' (2000). נגישות וזמינות שירותי הבריאות בדרום: האם בעקבות חוק ביטוח בריאות ממלכתי קטנו הפערים בין הדרום לאזורים אחרים בישראל. דמ-00-354. ג'וינט-מכון ברוקדייל.